תנסו להיזכר רגע בפברואר 2020.
החיים היו דבש. הילדים הלכו למסגרות (לפחות חלק מהזמן), הבורסה טיפסה כאילו אין כוח משיכה, ואם מישהו היה מספר לכם שהוא מתחיל לאגור נייר טואלט ושימורי תירס – כנראה הייתם מסמנים עליו “איבד את זה” וממשיכים הלאה. שלוש שבועות אחר כך, כולנו מצאנו את עצמנו בפיג’מה, בוהים בזום ומנסים להבין איך העולם השתגע כל כך מהר.
יש לי תחושה חזקה שאנחנו נמצאים עכשיו בדיוק בנקודה הזאת של ה”טוב, זה נראה לי קצת מוגזם”, רק שהפעם הסיפור הוא לא וירוס, אלא משהו הרבה יותר גדול.
אני חי בתוך עולם ה-AI כבר שש שנים. בניתי, השקעתי, אכלתי לארוחת בוקר דאטה ופרמטרים. ובזמן האחרון, כשאנשים קרובים שואלים אותי “נו, מה הסיפור עם ה-AI הזה?”, אני מוצא את עצמי נותן להם את “גרסת הקוקטיילים” המנומסת. אתם יודעים, זאת שנשמעת הגיונית ולא גורמת לאנשים להתרחק ממני במסיבות.
אבל הפער בין הגרסה המנומסת לבין מה שקורה באמת במעבדות נהיה גדול מדי. הגיע הזמן להפסיק להיות מנומס ולהגיד את האמת, גם אם היא נשמעת כמו פרק של ‘מראה שחורה’.
הרעידה ברצפה
הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שלרובנו – גם לאלו שעובדים בתחום – אין באמת השפעה על מה שקורה. העתיד הזה נכתב עכשיו על ידי כמה מאות חוקרים בודדים בחברות כמו OpenAI או Anthropic. בזמן שאנחנו מתווכחים על פוליטיקה, הם מריצים “אימון” אחד של כמה חודשים שיכול להזיז את כל המסלול של האנושות. אנחנו פשוט עומדים מספיק קרוב כדי להרגיש את הרצפה רועדת לפני כולם.
למה אנחנו בלחץ? כי זה כבר קרה לנו. אנחנו לא מנחשים מה יקרה לכם בעבודה; אנחנו מספרים לכם מה קרה לנו בשנה האחרונה. עד 2025 ה-AI השתפר בקצב נחמד, כזה שאפשר לעכל. ואז פתאום, הקצב נהיה אלים. כל מודל חדש הוא לא “קצת יותר טוב” – הוא טורף את הקלפים מחדש.
לפני חצי שנה עוד הייתי ה”בוס” של ה-AI. הייתי מתקן אותו, מכוון אותו, עושה איתו פינג-פונג. היום? אני מתאר תוצאה, הולך לשתות קפה, וחוזר לדבר המוגמר.
כדי שתבינו כמה זה הזוי: אני יכול להגיד לו “תבנה לי אפליקציה שעושה X”. הוא לא רק כותב את הקוד. הוא “פותח” את האפליקציה בעצמו, לוחץ על הכפתורים, רואה שמשהו בעיצוב לא יושב טוב, מתקן, בודק שוב, ורק כשזה עומד בסטנדרט שלו – הוא מגיש לי את זה. זה כבר לא כלי עבודה, זה קולגה עם מוסר עבודה של רובוט (מילולית).
“אבל ניסיתי את זה וזה כתב לי שטויות”
זה המשפט שאני שומע הכי הרבה, וזה הגיוני. אם השתמשתם בגרסה החינמית של ChatGPT ב-2024, ראיתם צעצוע. לשפוט את ה-AI של היום לפי מה שהיה לפני שנה זה כמו לשפוט סמארטפון לפי טלפון חוגה.
המודלים של היום הם חיה אחרת. הוויכוח על “האם זה באמת משתפר” נגמר. מי שעדיין חושב שזה “טרנד” פשוט נשען על חוויה מיושנת. הפער בין מה שהציבור חושב לבין מה שקורה בשטח הוא ענק, והפער הזה מסוכן כי הוא מרדים אותנו.
הלולאה נסגרה
הנה החלק המפחיד באמת: ה-AI התחיל לעזור לבנות את ה-AI הבא. ברגע שהאינטליגנציה בונה את עצמה, אנחנו נכנסים ללולאת משוב. כל דור בונה את הבא מהר יותר וחכם יותר. זה מה שחוקרים קוראים לו “התפוצצות אינטליגנציה”. וזה לא ב-2050. זה עכשיו.
מה זה אומר עליכם? זה לא עוד גל של אוטומציה שהחליף פועלים במפעלים. זה תחליף לכל מה שקורה על מסך: כתיבה, ניתוח, קבלת החלטות, ייעוץ משפטי, אבחון רפואי. אם העבודה שלכם מסתכמת במקלדת ועכבר – ה-AI בדרך אליכם. לא כדי “לעזור”, אלא כדי לעשות את זה טוב יותר, מהר יותר ובחינם.
אז מה עושים? (בלי פאניקה)
אני לא כותב את זה כדי שתמכרו הכל ותעברו לגור ביער (למרות שזה נשמע מפתה לפעמים). אני כותב כי היתרון היחיד שיש לכם עכשיו הוא זמן.
- תפסיקו לשחק ב”נדמה לי”: תתחילו להשתמש בכלים הכי חזקים (בתשלום, כן) בתוך העבודה שלכם. אל תשאלו אותו שאלות טריוויה – תנו לו לפתור לכם בעיות אמיתיות.
- אל תתייאשו מהר: אם הוא לא הצליח היום, בעוד חצי שנה הוא יצלח. תלמדו לדבר איתו.
- תבנו חוסן: תחשבו איפה הערך האנושי שלכם באמת נמצא – קשרים, אמון, אחריות אישית, נוכחות פיזית. אלו הדברים שיקנו לכם זמן.
העתיד לא הולך לדפוק בדלת, הוא הולך להוריד אותה מהצירים. זה יכול להיות מדהים (פריצות דרך ברפואה, ידע אינסופי) וזה יכול להיות מטלטל. הדבר היחיד שבטוח הוא שמי שמתעלם מזה עכשיו, ימצא את עצמו מחפש נייר טואלט כשכבר מאוחר מדי.
תתחילו ללמוד. זה הרגע.
