גילי אדר הייתה בת דודה שלי. בת 24, ילידת וגדלת ביישוב לפיד. בשביל הרבה אנשים היא הייתה אור, בשבילי היא הייתה גם בית. אהבתי אותה מאוד. היינו צמודים בארוחות שישי ובערבי חג, תמיד ביחד, תמיד עם צחוקים, מהסוג שמתחיל בקטן ומתגלגל עד שכואבת הבטן.

גילי הייתה צעירה ערכית ומנהיגה חברתית, אבל לפני הכל היא הייתה “אדם של אנשים”. הייתה לה שמחת חיים מדבקת, אנרגיות גדולות, אופטימיות אמיתית, ויכולת נדירה לעודד, לפרגן ולחזק אחרים. חברים וחניכים בארץ ובחו״ל אמרו עליה ש“גילי לא הייתה רק קרן אור, היא הייתה השמש”, ומי שהכיר אותה מבין בדיוק למה.

היא הייתה בוגרת תנועת הצופים, וההדרכה הייתה חלק ממי שהיא. היא יצאה שלוש פעמים לשליחויות בארצות הברית כמדריכה במחנות קיץ, והשאירה שם חותם עמוק. אחר כך התנדבה לשנת שירות מאתגרת במסגרת “גרעין עתיד”. בצבא שירתה כמדריכת תותחנים, ונבחרה לחיילת מצטיינת ביום העצמאות ה־73 למדינת ישראל בשנת 2021. בתיכון קיבלה מראש העיר תעודת הצטיינות ואת “פרס שכטר” על התנדבות למען הקהילה.

אחרי השירות הצבאי והטיול הגדול לדרום אמריקה, גילי המשיכה להדריך וללוות חיילים בודדים במסגרת “גרעין צבר”. זה היה בדיוק המקום שלה, להיות שם בשביל אנשים, לתת תחושה של שייכות, לבנות מחדש ביטחון. אחרי שגילי נרצחה, הגרעין שינה את שמו ל“גרעין אדר”, כדי שהשם שלה ימשיך ללכת עם הדרך שהיא סימנה.

חודש לפני שהיא נרצחה, גילי הגיעה אלינו הביתה לפגוש את התאומים שנולדו בזמן שהיא הייתה בטיול. היא נכנסה עם החיוך שלה, התרגשה באמת, כאילו היא חיכתה לרגע הזה הרבה זמן. אני זוכר את זה חזק. רגע פשוט, משפחתי, כזה שנשאר בלב.

היה משפט אחד שהיא אהבה להגיד: “למה או או, אם אפשר גם וגם?” וזה היה כל גילי. היא ידעה לחיות במלוא הכוח, להספיק, לתת, לצחוק, להוביל, להיות שם בשביל אחרים, ובאותו זמן להישאר הכי אנושית והכי אמיתית.

בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, גילי וחברה הטוב אברהם גלעד טיברג ניסו לצאת מאתר המסיבה לכיוון כביש 232. השוטרים הורו להם לחזור לאתר המסיבה ולהסתתר. הם הסתתרו בבר הקטן ונרצחו כשהתגלו על ידי המחבלים. לפני שנרצחה, גילי הספיקה להציל את חייהם של חברתה הטובה ובן הזוג שלה, שהצליחו לברוח.

המוות שלה היכה בתדהמה את חבריה ואוהביה הרבים בארץ ובחו״ל. חיים מבטיחים נגדעו בגיל 24 ושבוע. אחרי הרצח חבר כתב: “שמש אחת כבתה והארץ חשכה מלכת”.

אחרי הרצח, ההורים של גילי יזמו תחקיר עצמאי כדי להבין מה בדיוק קרה שם, כיצד והיכן נרצחה. הם הגיעו לעדויות וממצאים ששפכו אור על הטבח האכזרי שאירע בבר הקטן בשעות הבוקר של אותו יום, ועל תחושת ההפקרה וההזנחה של הנרצחים שנשארו חסרי הגנה.