חשבנו שאנחנו בטוחים, ולא הבנו שהבוקר הזה ישנה לנו את החיים. עדן וגילי נעלמו, טלפונים שותקים, שעות שהפכו לימים. ב־11:30 אבא שלי התקשר ואמר: גילי איננה. שלוש שעות אחרי זה הגיע עוד טלפון, וגם עדן איננה. שתי מכות, בלי זמן לנשום.

גילי הייתה בת דודה שלי, אהבתי אותה מאוד. היינו צמודים בארוחות שישי ובערבי חג, תמיד יחד וצוחקים מלא. חודש לפני שנרצחה היא הגיעה אלינו לפגוש את התאומים שנולדו כשהייתה בטיול.

עדן היא אחיינית של ליאור בעלי, ומבחינתי גם האחיינית שלי. הכרתי אותה רק שש שנים, אבל היא הפכה לחלק מהבית. היא הייתה באה לבקר הרבה, והיה לה קשר מיוחד עם הבת שלי מהרגע שנולדה.

מאז העולם ממשיך, אבל משהו בי נשאר שם. לפעמים אני מחזיק את שון או את שי וחושב איך הן היו מצחיקות אותם ומחבקות. והגעגוע הוא לא משפטים. הוא חור בלב.