על נגרים בגרמניה וחלומות על קוד: למה הפונקציה של מאנדיי חסינת כדורים

אוקיי, בואו נדבר רגע על Monday.com.

אם פתחתם את הפיד שלכם לאחרונה, בטח ראיתם את הגרף של המניה שלהם. זה נראה פחות כמו חברת תוכנה ישראלית מצליחה ויותר כמו ניסוי בפיזיקה שבודק כמה מהר עצם יכול ליפול מהצוק. השוק בסטרס, המשקיעים בורחים, וכולם צורחים שזהו, ה-AI הגיע והוא הולך לאכול את מאנדיי לארוחת בוקר.

בתור מישהו שחי את עולם הפינטק ביום-יום, מסתכל על דאטה של Growth marketing ומנסה להבין למה אנשים לוחצים על כפתורים מסוימים, יש לי זווית קצת אחרת. אני פה כדי לדבר על התיאוריה של איך עסק עובד, על שיווק גאוני, ועל למה “Vibe Coding” הוא כנראה ה-Premature Optimization הכי גדול של 2026.

התיאוריה של ה”חתיכה החסרה”

בואו נניח את הקלפים על השולחן. למאנדיי אין יתרון תחרותי טכנולוגי עמוק. אין שם אלגוריתם סודי שפותח במרתפי המוסד ואי אפשר לשכפל. זה בסוף לוח עם שורות וצבעים. כל צוות פיתוח סביר יכול לבנות משהו דומה בשבועיים, וב-2026, עם הסוכנים של Anthropic וה-AI של גוגל, אתם יכולים לג’נרט לעצמכם מערכת כזו תוך כדי שאתם שותים את הקפה של הבוקר.

אז למה היא שווה מיליארדים? כי מאנדיי היא לא מוצר טכנולוגי, היא מוצר פסיכולוגי.

בתיאוריה השיווקית, יש מוצרים שהם “ויטמינים” (נחמד שיש) ויש מוצרים שהם “משככי כאבים” (חובה שיהיה). מאנדיי הצליחה לעשות משהו מבריק: היא הפכה את עצמה ל”דופמין תפעולי”. השיווק שלהם מעולם לא היה על “יעילות ניהול פרויקטים” משעממת. הוא היה על צבעים, על תחושת שליטה, על ה-Visual Dopamine שאתה מקבל כשאתה מעביר שורה לירוק.

בתור איש שיווק, אני מסתכל על זה ואומר: “וואו”. הם בנו מוצר עם חיכוך כניסה נמוך בטירוף אבל עם “דביקות” (Retention) שנובעת מהעובדה שהמנהל שלך פשוט אוהב לראות את הלוח נוצץ. זה לא Mission Critical בקטע של “אם זה נופל העסק נשרף”, זה Mission Critical בקטע של “אם זה נופל, אין לי מושג מה העובדים שלי עושים וזה מלחיץ אותי”.

שיווק של חנות צעצועים בעולם של חליפות

הגאונות של מאנדיי הייתה תמיד ב-Go-to-Market שלהם. בזמן שחברות כמו Salesforce או Oracle מכרו לאנשי IT מעונבים עם תהליכי מכירה של שנה, מאנדיי הלכה על ה-Bottom-up. הם פנו לראש צוות השיווק, למנהלת ה-HR, לאנשים שפשוט רצו שהחיים שלהם יהיו פחות בלגן.

הם שיווקו תוכנת Enterprise כאילו היא אפליקציית משחקים ב-App Store. המודל שלהם, ה-No-touch self-serve, הוא חלום של כל איש דאטה בפינטק. אתה לא צריך איש מכירות שיחזיק לך את היד. אתה נרשם, מתמכר, ופתאום כל המחלקה שלך שם.

עכשיו השוק בלחץ כי הצמיחה ב-SMB (עסקים קטנים ובינוניים) מאטה. המשקיעים בטוחים שזה בגלל שהעסקים הקטנים גילו את ה-AI והחליטו לבנות מערכות בעצמם. אני אומר: “חברים, תרגיעו”. הבעיה ב-SMB היא לא שהם בונים מערכות מתחרות, הבעיה היא שהם פשוט בסטרס כלכלי. אבל הפונקציה שמאנדיי ממלאת (הסדר בתוך הכאוס) היא חסינת AI.

מלכודת ה-Vibe Coding

כאן אנחנו מגיעים למושג החם של השנה: Vibe Coding. הרעיון שבו אתה פשוט מתאר ל-AI מה אתה רוצה, והוא פולט לך אפליקציה מוכנה. למה לשלם 12 דולר למשתמש כשאפשר לבנות “מאנדיי פרטי” בחינם?

אז זהו, הקוד הוא החלק הקל. התחזוקה היא הסיוט.

תארו לכם שאתם בעלים של עסק עם 30 עובדים. בניתם מערכת ב-Vibe Coding. הכל נראה סבבה עד שיום אחד יש באג ב-API של הדיוור, או שהדפדפן מתעדכן והכל נשבר, או שאתם רוצים להוסיף הרשאות שונות למחלקת הכספים. למי אתם מתקשרים? ל-ChatGPT? הוא יגיד לכם “מצטער, אני רק מודל שפה”.

במאנדיי אתם משלמים על השקט הנפשי. אתם משלמים על זה שמישהו אחר דואג ל-Uptime, לאבטחת מידע, לגרסאות מובייל, ולאינטגרציות. בעל עסק קטן רוצה לנהל את העסק שלו, לא להיות מנהל מוצר של מערכת ניהול המשימות שלו. ה-AI יכול לבנות לך כלי, אבל הוא לא יכול לבנות לך “שירות”. מאנדיי היא שירות שעטוף בתוכנה.

השוק מעניש אותם כי הוא רוצה הייפר-צמיחה לנצח. אבל בעולם האמיתי, צמיחה של 20% על הכנסות של מיליארדים היא הישג פנומנלי. המעבר שלהם ל-Enterprise עובד מצוין. למה? כי ככל שהארגון גדול יותר, התיאוריה של מאנדיי כ”מערכת הפעלה לעבודה” מחזיקה יותר מים. שם ה-AI הוא לא איום, הוא כלי עזר. מאנדיי כבר מטמיעה AI כדי לסכם לוחות, ליצור אוטומציות ולחזות עיקובים. הם הופכים להיות השכבה שדרכה העובד צורך את ה-AI.

זה מהלך שיווקי ומוצרי חכם. הם לא נלחמים ב-AI, הם מאמצים אותו כדי להפוך את הלקוחות שלהם לעוד יותר דביקים. אם פעם היית צריך להזין נתונים ידנית, היום ה-AI עושה את זה בתוך מאנדיי. זה רק מוריד את החיכוך עוד יותר ומעלה את ערך חיי הלקוח.

אני מאמין בתיאוריה שהאנושות צריכה סטנדרטים.
ה-AI יצור מיליוני כלים קטנים ופרטיים, אבל בסוף היום, צוותים צריכים שפה משותפת. מאנדיי היא השפה הזו. היא ה-Excel החדש, רק עם צבעים פחות מדכאים.

המחיר הנוכחי מגלם פסימיות שלא מתכתבת עם המציאות של איך עסקים מתנהלים. השוק חושב שכולנו נהפוך למתכנתים מחר בבוקר. אני חושב שכולנו פשוט נמשיך לרצות לראות את השורה שלנו הופכת לירוקה במינימום מאמץ.

אז כן, תקראו לי בומר, תגידו שאני לא מבין ב-AI, אבל אני מהמר על האקזקיושן של החבר’ה האלה. ובסוף, אני תמיד מעדיף להמר על חברה עם 90% מרג’ין ומאזן מפוצץ במזומן מאשר על ה”וייב” של השוק.

מישהו כאן באמת חושב שבעל נגרייה בגרמניה הולך לבנות ERP מבוסס AI במקום לשלם כמה יורואים למאנדיי?